לא ימין ולא שמאל

לא ימין ולא שמאל

הקרע הפוליטי-חברתי שאנחנו עדים לו היום במדינה, הוא רק פרומו לאסונות שעתידים להגיע. אם נעשה צעד קטן לעבר גורל משותף, נוכל ללמוד איך לחבר את הכוחות המנוגדים לתערובת חדשה. הקונפליקט והשנאה יישארו מאחורינו אם רק נחקור מניין הם נובעים ואז נוכל לבנות מעל הניגודים רמה חדשה של קשר. דבר אשר חקרתי בעבודתי.

למסור שטחים או להתנחל בהם? לשמר את התרבות המסורתית של החברה או להביא להפרדה מלאה בין דת ומדינה? לקדש ערכים יהודיים לאומיים או לתת מקום לכל לאום? שוק חופשי או מדינת רווחה?


בעולם המודרני בו אנו חיים התפתחו מתחים חזקים בין החירות לשוויון ושסעים שכבר לא ניתן למנות. בישראל ישנם מספר שסעים עיקריים ובניהם שסע על רקע לאומי הנעשה בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, שסע על רקע עדתי שבין אשכנזים למזרחיים והשסע שבו ארצה להתמקד- השסע הדתי. שסע שנגרם בעקבות השוני הקיים בין יהודים חילוניים ליהודים דתיים. כמו רוב מדינות העולם, מתחים אלו מבדילים בין הימין לשמאל. הימין שבבסיסו פועל למען השמרנות והחופש אל מול השמאל שמנסה לקדם את כוח הקדמה והשוויון. וזה לא התחיל מהיום. הפילוג הפוליטי החל עוד מתקופת הקמת המדינה,השנים הראשונות של ארץ ישראל כמדינה והיא מפולגת לימין ושמאל, לא מוקצנים אלא מחולקי דעות.

אומרים שפעם היה פה שמח.. האמנם?

הימין שבראשו מפלגת הליכוד, מפלגה פוליטית-ציונית אשר תמכה בגישה הקפיטליסטית, גישה המניחה כי האזרח הוא בעל חירות כלכלית והוא יכול להשתמש בה לרצונו ולקדם את עצמו במגוון תחומים. מפלגה זו ראתה בנכון לפעול בצעדים תוקפניים אל מול הטרור הפלסטיני ונמנעה מהחזרת שטחים. השמאל אשר התבטא במפלגות מפא״י ומפ״ם, מפלגות סוציאליסטיות- ציוניות ושאפו לשיוון בין האזרחים תוך ביטול החירות האישית בתחום הכלכלי. אך הקרע שהיה אז קיים היה מזערי. שני הקבוצות רצו בסופו של יום את אותה המטרה- שלום ופתרון השסע הלאומי וככלל בתחום הפוליטי אל מול חילוקי הדעות בתחום הכלכלי-חברתי אך חילוקי דעות אלו יצרו מחלוקות רבות על הדרך בה ניתן להשיג את אותה מטרה כך שמקום לדיון מכובד עוד היה שם בהבדל להיום.

ניתן לראות את ההבדלים כאשר צופים בחוק רשות השידור ובסעיפיו ולהבין עד כמה הרחקנו לכת.

לדוגמה: ראו חלק מתוך סעיפי חוק רשות השידור :

"תפקידם העיקרי של עובדי האינפורמציה ברשות הוא איפוא לספר למאזינים ולצופים מידעמהימן, בדוק ושלם ככל האפשר כדי להניח להם להגיע למסקנה מעצמם ולא להביא עובדות"
והנקודה אותה אני באה להדגיש היא שעל פי החוק, האנשים העובדים במקורות התקשורת(מהדורת החדשות למשל) צריכים להעביר את המידע הראשוני והאמתי ולא לערוך אותו על פי בחירתם, דבר זה יוצר העברת דעות של אותם האנשים היושבים מאחורי המסך שאנחנו הקהל צופים בו, וכך מתגבשות דעות רבות תוך השפעה של אנשי תקשורת.

אתר מגמות טכנולוגיות תקשורת - תדריך לעובדי החדשות והרפורטז'ה רדיו וטלוויזיה - ברשות השידור 1972 (נקדימון רוגל 2014)

והיום, שמח ? לא כל כך 

כיום קיימת התופעה הישראלית המוקצנת שבה לא מתקיים שמאל מהותי ולא ימין מהותי, כלומר בישראל כמדינה, השמאל אינו שמאל והימין אינו ימין. דבר זה נובע מאידאולוגיות שונות, התייחסות שונה לאירועים וקבלה או אי קבלה של התנהלות מוסדות בארץ. מידע מודלף נגד אישים בתזמון הנכון, קמפיין הסתה שעלול להבעיר את המדינה והתקשורת חוגגת. חוגגת בהנאה וממשיכה לפלג את הציבור הישראלי זה בזה עד כדי מלחמת אחים. הסכסוך המתמיד בין אזרחים מהימין ומהשמאל הולך ומקצין משעה לשעה, כולם מחפשים את האשם אבל הוא נמצא מתחת לאף.. התקשורת !

"טיפשורת המונים" כמו שכתב רון קופמן (2017 )במאמרו ובו הוא טוען שהימין והשמאל הכניסו את התקשורת "לתרמת ללא החלמה" באמצעות פעילות המוגדרת "פייק ניוז".

טיפשורת המונים: העיתונאים שהחמירו את מצבה של התקשורת בישראל

בסריקת המוח לחולה התברר שהוא אומנם נושם באופן עצמוני, אבל מוחו מנוון. הצוות הרפואי שוקל את האפשרויות העתידיות. תרומת איברים נשללה על הסף, כי בואו נודה על האמת - איזה חולה אנוש מוכן שבגופו יושתלו איברים של התקשורת העברית? ואכן, לא נמצאו כאלה.

המגע בין הימין והשמאל לא יתקיים במציאות שבה כל אחד מהצדדים ממשיך לעמוד על שלו. נכון להיום שני הצדדים אינם מוותרים על עמדתם העקשנית וכדי להתחיל ליצור שיח תרבותי בין השניים ולא שיח חרשים חסר תועלת, על כל צד להשתחרר טיפה מדעותיו המוצקות ולהתחיל להקשיב לדעות הצד השני. וזו הבעיה המרכזית. דעתי העיקרית לסיבה שהביאה להקצנת הפילוג היא התקשורת הבין אישית והתקשורת ככלל. לכל אדם ואדם כיום יש את הלגיטימציה ליצור ״פוסט״ ברשתות החברתיות אשר בו הוא מעביר את כל דעותיו, בין אם הוא ימני ואם הוא שמאלני . ובטווח הרחוק יש לו את היכולת להשפיע בדעותיו על כל מי שראה את הפוסט שלו.

לאחר חיפוש מעמיק במאמרים שונים על נושאי טוקבקים והשפעתם הופתעתי לגלות כי אין חקיקה המגבילה את חופש הביטוי, יותר מזה, ישנם אתרי עיתונים אשר נותנים לגיטימציה לאנשים לפרסם כל טוקבק גם אם הוא מכיל קללות, משפטים פוגעניים וכו. כידוע, כל טוקבק שמגיב קורא הכתבה עובר קודם כל אצל אדם שהוא חלק ממערכת העיתון, הוא יכול להחליט אם לאשר טוקבק ולפרסמו ולהפך, זאת כדי למנוע טוקבקים אלימים ופוגעניים, אך במערכת העיתון של ווינט כנראה שהם אינם מצנזרים טוקבקים ונותנים חופש ביטוי מלא לכל הדעות, כולל המוקצנות .
קחו לדוגמה כתבה משנת 2005 מאתר nrg אשר הנושא שלה קשור בחוסר חקיקה בנוגע להגבלת חופש הביטוי : null

כדי להוכיח את דבריי כדאי להציץ בארבעת המאמרים שמצאתי אקראית באינטרנט.
הראשון והשני מתארים את האלימות הקיימת בשיח הציבורי הישראלי שנוצר בעקבות אירועים שפיצלו ושיסעו יותר יותר בין הימין לשמאל.

על הכוחניות המובנית בתוך השיח הישראלי - לרדת מהארץ
פוסט אורח מאת ירוא(2014) במהלך השבוע האחרון, בעקבות אירוע החטיפה, אנחנו מתוודעים יותר ויותר לשיח הישראלי הכוחני כפי שהוא נגלה לפנינו במערומיו. בזמן שההשתוללות בשטחים נכנסת לשבוע השני שלה הציבור הישראלי המשולהב על ידי התקשורת וההנהגה הלוחמניות שלו מתבצר בעמדותיו ובצדקתו המוחלטת המדומיינת. כל זה נעשה תוך התרסה כלפי מסרים מפייסים וחסרי תקדים מצד ההנהגה הפלסטינית.

עכשיו זה מדעי: השיח האלים בחברה הישראלית יוצא מכלל שליטה
בשישי האחרון כתב יוסי שריד טור דעה בעיתון ״הארץ״ על אי התאמתה של מירי רגב לתפקיד שרת התרבות, גם לאור ראיון איתה ב״ישראל היום״, בו אמרה בגאון שמעולם קראה צ׳כוב, ביקרה בתיאטרון או התענגה על שיריו של ביאליק.(רותם אייזיק 2015).

במאמר השלישי ניתן לראות לראות דוגמה נפלאה של השפעת הפוסט בפייסבוק- כל אחד ודעתו - כל אחד וחופש ביטויו .אלפים בעצרת נגד ההסתה: "יש דרך לדבר"‎  (יונתן ריגר 2017).


ובמאמר הרביעי תוכלו למצוא קצת מהזן האנושי והטהור שעוד קיים, אנשים שבמקום להתווכח על צדק ושליטה, מנסים למצוא את עמק השווה - במאמר זה תוכלו להכיר לראשונה את תוכנית "השיח המקוון" כמתווך חברתי, מה שמנסה לעזור לציבור הישראלי ליצור אינטרקציה ופועל למתן מיתון המתחים.

השיח המקוון - כמתווך חברתי
מאמר זה הדן במושג השיח הווירטואלי משלים את המאמר על "הדמוקרטיה ברשת והמרחב הציבורי הווירטואלי כמגזר רביעי". שעלה לאתר המגאזין ביוני 2003.] השיח המקוון מקנה תצורה ייחודית לאינטראקציה החברתית והפוליטית ולהשתתפות בחברה האזרחית. שיח זה מהווה מקור לתיווך חברתי, וזירה הפועלת למיתון מתחים הטבועים בחברה. (יעקב הכט 2004).

אז מה בלע את השמחה הישראלית ?

אך זאת הבעיה השולית ביותר. הבעיה העיקרית היא שבקרב אנשי התקשורת וגולשי האינטרנט לא קיים קו אדום המגביל להם את חופש הביטוי. וכמו בגישת המראה , התקשורת משקפת את המציאות באופן חלקי.

כך גם אמר (רפאל כהן אל מגור 2014) במאמרו שהתפרסם באתר עושים תקשורת : "הדמוקרטיה אינה יכולה לסבול הכל. יש להציב סייגים הן לחופש המעשה והן לחופש הביטוי."

אתר מגמות טכנולוגיות תקשורת - גבולות חופש הביטוי התקשורתי

אם תפתחו היום ערוץ 22 או ערוץ 10 קרוב לוודאי שלפחות פעם בשבוע תוכלו לצפות בתוכנית סאטירה אשר "מתבדחת" על כל הממשלה והפוליטיקה בישראל. אין עם דבר זה בעיה, צריך קצת הומור בתוך כל המהומה, אבל גם שם בקרקעי ההפקות.. אנשים אינם יודעים מתי לעצור. עד כמה אפשר לצחוק ? ואיפה האתיקה נעלמה ?
כמו במשחקי חרם בין ילדים.. תמיד יש צד שיצחק מהבדיחה אבל הצד השני יחוש שנאה.
בערב אחד צפיתי בארץ נהדרת, הפרק הראשון בעונה החדשה ששודר בשיא המתיחות בכל הנוגע לפרשת אלאור עזריא, לא פחות ולא יותר, ארת נהדרת פותחת את הפרק בסרטון מעליב ולא במקום המתאר את כל מה שקרה במהלך תקופת הפרשה. דבר זה לא מצריך הרבה מילים, רק צפייה והבנה.

סיכום פרשת אזריה - mako מתוך "ארץ נהדרת"

המון אנשים כמוני סבורים כי התקשורת עצמה היא זו שגורמת לציבור הישראלי להקצין את דעותיו ואת תפיסות עולמו באמצעות הבניית המציאות ומסגור של אירועים."אמצעי תקשורת הינם מנגנון מרכזי ליצירת תפיסות הגמוניאליות" אמר (דניאל לוי 2014)במאמרו : 

אתר מגמות טכנולוגיות תקשורת - התפקיד האידאולוגי של חדשות בטלויזיה

אז מה עושים ?!

ניתן למצוא ברשתות החברתיות אלפי דעות, מוצנעות, מוקצנות, מבקרות ומסיטות, אך רובם מעבירות מסרים מוטעים. כל אחד מגדיר את עצמו ואת דעויתיו על פי מה שמקובל אתה או ימין או שמאל !

שלי במפגש עם בני הציונות הדתית בנס הרים: "נמאס שאנשים מגדירים את עצמם רק על סמך ימין שמאל מדיני" (ערוץ 10 2012)"אני כבר יותר משנה יושבת ראש מפלגת העבודה. אני מנסה בכל כוחי וגם מצליחה בחלק מהמקרים שסדר היום הזה יהיה סדר היום המרכזי של המפלגה שאני עומדת בראשה. אני חושבת שזה אותנטי גם לערכי תנועת העבודה שבנתה את המדינה יחד עם הציונות הדתית.

ההבדל הדק שבין שיחה באינטרנט לבין שיחה אנושית גורם לתהפוכות. קרה לכם פעם שרבתם עם חבר רק בגלל אי הבנה ? ואולי אנחנו כאזרחים במדינה לא מצליחים להבין את הדעות של השני ? ואם יש לנו את אותה המטרה ונוכל לפעול יחד ולא אחד כנגד השני ? בדיוק כמו בהגדרתה של הגישה הסמיוטית .
המטרה אינה להגיע לפשרה, אלא שלשני הצדדים יהיה "אופק משותף" וחזון מוסכם על גורל המדינה, כי בסך הכל כולם באים מאותו לאום בעל היסטוריה משותפת וערכים דומים. אם נוכל להגיע למצב זה אולי ייווצר לראשונה קיום משותף מעל לעמדה של ימין או שמאל.

אם לא נגיע לפתרון בקרוב, למה אני כל כך מתעניינת בזה ?

בחרתי בנושא זה מפני שזהו נושא שנוי במחלוקת. כל הנושאים המדוברים סביב התחום הפוליטי במדינת ישראל מעניינים אותי וגורמים לי להתעמק בסיבות לכל מקרה , במיוחד כאשר מקרים כאלו מגיעים לנושאי הימין והשמאל. אני מסתכלת על המצב המדיני מהצד ומנקודת מבט של נערה בת 18 וגם בגילי אני מנסה להבין מה גרם באמת לפילוג הקיצוני, למריבות, לתככים ולשנאה שקיימת בין האזרחים במדינה שלי. אני מסתכלת מהצד ורואה את המלחמה האישית והקטנה שכמעט אף אחד לא מייחס אליה חשיבות, היא נמצאת אפילו בין החברים הסובבים אותי שעוד לא נכנסו לגמרי לעולם הפוליטיקה והיא לדעתי זאת הגורמת לכל הבלגן. כי ידוע על בניין שאם בסיסו פגום ולא יציב לעולם לא יצליח לשרוד על עמודיו, ועל אותו משקל החברה הישראלית, חברה שבבסיסה קיימים שורשים פגומים שחייב לשקמם. שיקום אשר מצריך התחייבות של כל האנשים הרוצים בשיקום. אז לצורך כך בחרתי לחקור ולהתעמק בכל נושא הפילוג והשסע הפוליטי, לשאול אחר מניעיו ולנסות למצוא פתרונות.